<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן א'</h1>
<h2>דף פט.</h2>
אמרו רז"ל אסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה אפי' שעה אחת. על כן יש מקומות שחותמין לה כתובה תכף אחר ברכת נשואין. ויש מקום שחותמין אותה בין ברכת אירוסין לברכת נשואין. והמנהג ההוא טוב ויפה. ומנהגות חתימת הכתובה חלוקין יש מקומות שאחרי חתימת החתן חותמין העדים ואחריהם השושבינים ושאר הקהל. ויש מקומות שחותמין השושבינים ואחריהן העדים. ויש מקומות שהעדים חותמין באחרונה וכותבין עד והכל לפי המנהג. ואחר כך לוקח החתן הכתובה ונותנה ביד הכלה. ושמעתי שהמנהג הזה מפני רוב ספקות הנולדות בקדושין שאם לא יועילו הקדושין הראשונים יועילו אלו שיהיו בשטר שכך כתוב בה הוי לי לאינתו כדת משה וישראל. כתב ה"ר יצחק נשיא ז"ל כי מהטעם הזה נהגו בגלילות פרובינצא לברך ברכת חתנים בשעת נתינת הכתובה. ע"כ. ונראה שעושין כן לפי שמנהגם שאין חותמין אותה אלא לאחר כמה ימים. והמקומות שאין חותמין אותה אלא לאחר כמה ימים אין מתיחדין עמה. והבעל המנהל כתב כי מאחר דקיימא לן דעידי מסירה כרתי אם קנו מידו לשעבד לה כתובה מועיל כמו כתובה וקנין במסירה דסתם קנין לכתיבה עומד. ע"כ.
